מוקדש לסבתא שלי, על אף שתכף יובהר כמה קלוש הקשר בינה לבין המתכון.
סבתא שלי, בשלנית אלופה כמובן, היתה מכינה במשך שנים בורקסים שאין כמותם. קטנים וממזריים, מבצק עלים של פעם, עם שפע גבינה, בגודל ביס (גדול) ובעיקר – מלאים באהבה. מהטוסטר אובן היתה יוצאת תבנית לשולחן, ובלי קשר לטמפרטורה היינו זורקים אותם לפה בעודנו מצווחים ונכווים. מי שלא היה זריז אכל פחות. חשבון פשוט…
סבתא היתה יושבת ומסתכלת עלינו בולסים בהנאה, בטח מוכנה לטרוף אותנו בביס אחד בזמן שאנחנו אוכלים את הבורקס. היום מוגשת על השולחן קערת פירות גדולה. הזמנים משתנים.
סבתי כבר מזמן אינה מבשלת, אבל ביקור אצלה בבית מעלה באפקט פבלובי כל מיני זכרונות מהסוג הזה. אני כבר מזמן איני אוכלת בורקסים, אבל מדי פעם מתעורר החשק ההוא.
מה עושים? מוצאים תחליף ומנתבים אליו את הזיכרון. זה לא אותו דבר, אבל משהו באפקט דומה מספיק בשביל שזה יעבוד עבורי.
מה צריך: 300 גרם שקדים טחונים, 100 גרם קשיו, שני לימונים לפחות, קצת שום ושמן זית.
מבעוד מועד (כלומר, לפחות חמש שעות מראש ואפשר גם יותר) צריך להכין – 100 גרם קשיו מושרה במים.
במעבד מזון או ויטמיקס טוחנים ביחד:
300 גרם שקדים טחונים, 100 גרם קשיו מושרה, חצי כוס מיץ לימון טרי, כוס מים, 6 כפות שמן זית, 4 שיני שום לא גדולות וכפית מלח.
שימו לב – העיסה אינה נוזלית אלא יציבה יחסית. קצת כמו גבינת לבנה מרוכזת. זה הזמן להעביר אותה לקופסה כלשהי ולתת לה לנוח כמה שעות ואפילו לילה שלם במקרר.
בשלב הבא נכנסות התוספות, אם יש חשק אליהן. זיתים, זעתר, אגוזים שבורים, פטריות או כל דבר אחר שחביב עליכם בבורקס שלכם. האמת – זה טעים מאוד גם בלי שום תוספות.
מערבבים היטב ומחממים תנור ל 180 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר שלא אוהב שנדבקים אליו.
בעזרת שתי כפות מעבירים מהתערובת אל התבנית. אחת גורפת מהקערה, והשנייה מורידה מהראשונה אל התבנית. נוצרות צורות מצחיקות עם הרבה שפיצים. זה חלק מהכיף. ככל שהם יהיו יותר גדולים, כך יהיה בהם יותר תוך רך ופחות קראסט קשה – להעדפתכם ולשיקולכם.
אופים בתנור עד שהבורקסים מזהיבים, ונקישת מזלג מגלה קרום עבה קשה וקראנצ'י. זה לוקח בין עשרים דקות לארבעים, תלוי בתנור ובהפעלת הטורבו ובגודל הבורקסים שיצרתם.
עכשיו מגיע החלק הקשה – הסבלנות שיתקרר קצת…
כדי לא להשתגע אפשר להעסיק את עצמכם בהפרדה עדינה של הבורקסים מהתבנית. לא תמיד זה פשוט ולעתים התחתית מתפרקת קצת. התוך הרך והחם והריחני מפתה מאוד. נסו לא לקבל כוויה.
אוי, עשיתי לעצמי חשק להכין גם…
זהו מתכון מנצח ממש. וכל זאת למה? כי אין צורך להקפיד בו יותר מדי על כמויות או זמנים. הוא ללא ספק שייך לזן המתכונים החביבים עלי, בתור נרתעת מתכונים סדרתית. בכל דרך שניסיתי אותו הוא יצא טוב באותה מידה.
החיסרון הבולט שלו – צריך להכין חלק ממנו יום קודם. אי אפשר לתת לחשק להשתלט עלינו ומייד לקבל את מבוקשנו. המממ… אולי זה יתרון ולא חיסרון…
חיסרון נוסף, כחומר למחשבה – המתכון הזה מזין מאוד יחסית לכל בורקס אפוי מבצק. הוא נטול חיטה וגלוטן, אין בו סוכרים כלשהם ואין בו מוצרי חלב. ויחד עם זאת, השומן של האגוזים עובר מכת חימום, ושומן מחומם הוא שומן מעוות ולא מאוד מומלץ למי שרוצה לאכול חיוני באמת. אצלי הבעיה הזו נפתרה בקלות כמו שאר חברותיה – אני מכינה את התענוג הזה פעם ב… ולא באופן קבוע.
בתאבון רב
תזונה חיונית 
אחחח… עשה לי חשק לעשות batch! אפשר גם להוסיף שאם מישהו ממש מתעצל וחסר סבלנות – גם ללא האפייה יש לכם מתכון מנצח לממרח "גבינה" טעים טעים (שיש כאלה בינינו שנוטים לגנוב ממנו כפית או ארבע ללא צורך למרוח את זה על משהו…) בתיאבון!